במשך שנים רבות, יום כיפור והצום שבו היו עבורי בעיקר זיכרון ילדות. טקס דתי, מנהג תרבותי, יום בלי מכוניות בכביש. לא צמתי. הרעיון של הימנעות ממזון ל-25 שעות הרגיש לי קיצוני, משהו ששייך לעולם אחר, לא לאורח החיים שלי. התזונה שלי, המסע שלי, התמקדו תמיד במה להכניס לגוף – איזה אוכל מזין, איזה דלק נקי. המחשבה על לא להכניס כלום נראתה לי כמעט מנוגדת לכל מה שאני מאמין בו.